קארמה גורל ובחירה חופשית – הבחירה החופשית

הבחירה החופשית

בזמן שהחלקים הקודמים עסקו בשאלות הקארמה והגורל, חלק זה יעסוק ביכולתנו לשנותם המכונה בחירה חופשית. לעומת הקארמה והגורל אשר מהווים מנגנון ותבנית, הבחירה החופשית היא בעצם מדד ולכן עלינו לא רק להבין את מהותה אלא גם את היקפה. בכדי להבין את אותו המדד יהיה עלינו להתעמק בשתי שאלות עיקריות, והן "עד כמה יש לנו בחירה?" ו"עד כמה היא חופשית?". שאלות אלו יכולות להישמע כמו דיון פילוסופי שלא ניתן להכריע אך כפי שראינו בחלק הקודם אפילו הגורל, בהינתן הכלים הנכונים, ניתן למדידה.

שיכור נכנס לבר…

הרעיון מאחורי בחירה חופשית הוא המחשבה הלא בדיוק שפויה שהבחירות שלנו הן בהכרח שלנו. אם תשאלו אדם עם פחד גבהים האם הוא בעצמו בוחר לא לעלות לגג של גורד שחקים, לרוב הוא יענה בחיוב במקום להדגיש שהסיבה האמיתית לכך היא באגים ביצר ההישרדות שלו. ועל הדרך אתם מוזמנים לשאול כל אישה עד כמה גברים שולטים בעצמם כשמוחם נודד דרומה (לאסטרולוגים שבינינו – ירח בעקרב). הדוגמאות הללו הן רק חלק קטן מההשפעות שיש לתת מודע על בחירותינו, וכפי ששמו מרמז התת מודע לא בדיוק מודע למה שהוא עושה. בהחלט אפשר להשוות אותו לאדם שיכור, במיוחד לאור העובדה שכשאנו שיכורים הוא זה שתופס פיקוד.

למזלנו הרב, בכדי להתגבר על מערכת ההפעלה שירשנו מהלטאות קיימת בנו מערכת הפעלה חדשנית, לפחות ברמה שבה וינדוס הראשון היה חדשני יותר מדוס, שמסוגלת לעיתים (רחוקות) להתגבר על התת מודע ולכן נקראת "המודע". אותו מודע נראה לנו כל כך מופלא שאת בחירותיו כינינו בחירה חופשית, ואת מחשבותיו היגיון. בועה שמנמנה זו נופצה על ידי כמה יחידי סגולה שהבינו כי גם אותו מודע לא פועל לפי הגיון, אלא לפי רגשות שלמרבה האירוניה מהווים חלק מהתת מודע השיכור והפרימיטיבי.

כמה יחידי סגולה נוספים הבינו שאפשר לשדרג את המודע אם נלמד להשתלט על הרגשות שלנו. באופן פרדוקסלי, אותו שדרוג מהווה בעצמו בחירה שהמודע שלנו חייב לעשות, וכמובן שלרוב הוא נכשל. כאן נכנסת לתמונה רמת המודעות של הכוכבים שהוזכרה בחלק הקודם, ובמיוחד זו של הירח שבאופן "מפתיע ביותר" מייצג בו זמנית הן את מוחנו והן את רגשותינו. ככל שאותה רמת מודעות גבוהה יותר, כך יש לנו יותר שליטה ברגשותינו ובהתאם לכך יותר בחירה חופשית. ובאופן עוד יותר פרדוקסלי, אותה רמת מודעות מהווה בעצם חלק מגורלנו. מי אמר שליקום אין חוש הומור?

blind-and-elephant

הכבשה השחורה

גם אם נניח שבילינו עשור באימונים מיוחדים ויש לנו חגורה שחורה בשליטה על רגשות, נשאלת השאלה מה בדיוק אפשר לעשות עם אותה שליטה. אחרי הכל, בכדי שתהיה לנו בחירה חופשית צריך שתהיה לנו בכלל אפשרות בחירה. לרובנו אותה אפשרות בחירה תיראה כמובנת מאליה, אבל לאדם בצפון קוריאה או בגרמניה הנאצית תהיה נקודת מבט טיפה אחרת. אחרי הכל על הנייר יש להם אפשרות לבחור להתנגד לממשלתם, אבל בשטח זה כמעט תמיד מסתיים ב"היעלמות מסתורית". אבל גם אם נניח שאנו כן חיים במדינה נאורה ו"חופשית", ושבחירותנו לא יהפכו אותנו למזון תולעים, עדיין ניתקל בכמה עובדות לא נוחות.

בחדר המלא באנשים בחליפות, אדם מקועקע בגופייה וג'ינס נראה ייחודי ויוצא דופן, אבל אם אותו החדר מלא באנשים כמוהו אז הוא סתם נראה כמו לוזר. עובדה לא נוחה מס' 1 – האנשים בחליפות יראו בו לוזר בשני המקרים. עובדה לא נוחה מס' 2 – אפילו הקעקועים על אותו אדם מבוססים על רעיונות של מישהו אחר. עובדה לא נוחה מס' 3 – רק האנשים שנראים כמוהו יראו אותו כייחודי בזכות עצמו ולא בזכות המראה שלו. עובדה לא נוחה מס' 4 – כל הכתוב פה תקף לא רק לבגדים, אלא לכל ה"בחירות" שאנו עושים בחיינו.

אפילו אם נראה את עצמנו בתור הכבשה השחורה, ונלך נגד הזרם בכל מובן שהוא, הייחודיות שנראה בכך תהיה ברוב המקרים רק השתייכות לעדר אחר. רק המעטים שמסוגלים להגות רעיונות באמת מקוריים מוצאים את עצמם מובילים את העדר במקום להיות רק חלק ממנו, ובכך מבטאים בחירה אמיתית. זו הסיבה שכל הממשלות בעולם משקיעות את מלוא המאמץ בתעמולה של רעיונותיהם, וכל העסקים בפרסום. והיעדר רעיונות מקוריים משלנו היא הסיבה שאנו מקשיבים להם.

tiananmen-square

חשק מול רצון

זוכרים את המשפט הידוע "אין דבר העומד בפני הרצון"? עכשיו תיזכרו בכל הפעמים שאמרתם לעצמכם שמעכשיו אתם מפסיקים לשתות, לעשן, לאכול ג'אנק פוד, לצאת לשופינג, לפחד מהבוס, להיכנס למערכות יחסים הרסניות, לקרוא מאמרים פילוסופיים או כל דבר דומה. חכו רגע לפני שאתם עושים לינץ' לאותו משפט, קחו כמה נשימות עמוקות, והרשו לי להסביר למה רובנו מבינים אותו לא נכון. הבעיה בעצם דיי פשוטה – אותו רצון כל יכול הפך עם השנים למילה נרדפת לחשק, ומתי לאחרונה שמעתם מישהו אומר "אין דבר העומד בפני החשק"?

במיתולוגיה ההודית קיים משל יפה שממחיש בדיוק את אותה נקודה. ילדון אחד מצא את עצמו ואת אמו נדחקים לשוליים כי את אביו פיתתה אישה אחרת. המצב נהיה כה גרוע שיום אחד כשהוא בא לחבק את אביו, זה השליך אותו ארצה ואמר לו להסתלק. אותה אישה מפתה אמרה לו על כך בלעג "לך תחפש את האל, אולי הוא יפתור לך את הבעיה", אז עשה את מה שכל ילדון נאיבי היה עושה. הוא ברח מהבית והלך לחפש את האל. מה שהוא לא ידע זה שלאל יש חוק אחד פשוט – הוא לא יתערב בשביל אדם אחד אלא רק למען האנושות כולה.

אז כמובן שחיפושיו לא הובילו לשום אל, אך הוא כן מצא מורה חכם וזה אמר לו לעשות מדיטציה. כשגם המדיטציה לא עזרה הוא אמר לו להפסיק לאכול ולשתות. כשגם זה לא עזר הוא אמר לו לעצור את הנשימה. בד"כ פה הסיפור היה נגמר עם מוזיקת הלוויה ברקע, אבל לאותה מדיטציה הייתה תופעת לוואי אחת בלתי צפויה. ברגע שהילדון עצר את נשמתו, כל העולם עצר מלכת וכל הבריאות עצרו נשמתם ביחד עם אותו ילדון.  זה היה הרגע שבו האל חייב היה להתערב בשביל להציל את העולם מחנק, והוא פתר את הבעיה של אותו ילדון.

זה בדיוק ההבדל האמיתי בין חשק לרצון. רצון הוא לא עניין של רוצה אלא עניין של עושה, למרות כל הקשיים והסכנות. את אותו משל ניסו ללמד אותנו הוגים רבים לאורך הדורות. בספרו של קיוסקי "אבא עשיר אבא עני", הוא כינה אותו "משימה" שבלעדיה כל חברה שתקימו תקרוס. עבור שייקספיר היה זה הגנן לגן של גופנו. בבודהיזם זהו ה"אגו" שיוצר את הקארמה. עבור קראולי היה זה המפתח למאגיה ועבור ניטשה הבסיס לפילוסופיה שלו. ועבורנו, כמו עבור כל השאר, זהו המפתח ליישום של בחירתנו החופשית.

siziphus.jpg

של מי האשמה הזו בכלל?

המכשול הכי גדול ביישום הבחירה החופשית הוא לא הרגשות, המקוריות או היעדר הרצון, כי אם המחשבה המטומטמת וההרסנית שמעשינו קובעים את תוצאותיהם. מחשבה זו נדחסת לתוכנו מגיל צעיר על ידי עונשים, ציונים נמוכים וביקורת על כל טעות שעשינו. אפילו המערכת החוקית בנויה כך שלא המעשים אלא תוצאותיהם קובעים את העונש, כמו בדוגמא של ניסיון לרצח מול רצח או נהיגה בשכרות מול הריגה כמישהו מת כתוצאה. מחשבה זו פועלת מצוין כשהמטרה היא לאלף כלב, אבל כדאי לזכור שהמטרה העיקרית באילוף היא בעצם למנוע בחירה חופשית ולהחליפה בציות.

מעבר להיותה אזיקים במסווה, אותה מחשבה היא גם שקרית לחלוטין. אם הפלתם בטעות אגרטל, אין זה אומר שרציתם או ניסיתם לשבור אותו. כישלון במבחן יכול להוות באותה מידה תוצאה של פחד או דיסלקציה ולא רק של עצלנות. גם האמן הכי מוכשר יכול להרוס יצירת אמנות במעידת יד אחת, וגם המדען הכי חכם יכול לטעות בהשערותיו. ואם באמת הכל היה תלוי רק בנו אז למה בתחרויות צריך מקום שני ושלישי, ולמה זה כל כך נדיר שתחרויות נגמרות בתיקו? ובפעם הבאה שאתם מתחרטים על משהו שעשיתם, תשאלו את עצמכם על מה אתם באמת מתחרטים – על המעשים עצמם או על תוצאותיהם?

במיתוס מלחמת טרויה, כשהנסיך הטרויאני יצא לדו קרב עם מלך ספרטה הוא הובס בקלות ואלת האהבה נאלצה להציל אותו ולהבריח אותו חזרה לארמון. לאחר מכן כשהוא בא לשכב עם אהובתו, זו קראה לו פחדן אך הוא השיב לה בכנות ש"היום הובסתי אני, ומחר הוא יכול להפסיד". שורות אלו מדגימות היטב לקח שלא למדנו גם 2700 שנה אחרי שנכתבו, כי גם היום אנו רואים את עצמנו כאחראים בלעדיים להצלחה וכישלון, ושוכחים לקחת בחשבון אפילו גורמים פשוטים כמו התזמון.

הגדרה הרבה יותר שפויה לתוצאות מעשינו תהיה שילוב בין ניסיון, תזמון ונסיבות. לא רק שהגדרה זו תואמת הרבה יותר למציאות בשטח, היא גם מכילה מידע חשוב על איך להצליח יותר במעשינו. גם אם נניח שהנסיבות תמיד זהות, ככל שננסה יותר להגיע למטרתנו, ניכשל יותר פעמים אך נצבור יותר ניסיון מה שיגדיל את סיכויי ההצלחה. כמו כן, כל פעם שננסה מחדש התזמון יהיה שונה ולכן שוב סיכויי ההצלחה יגדלו. כמובן שאין זה מבטיח שנגיע לתוצאה הרצויה, אך הסבירות לכך תגדל ככל שננסה יותר. מנקודת מבט זו, אפשר אף לומר (בצדק) כי בכדי להצליח עלינו לטעות ולהיכשל כמה שיותר!

dice

סוף מעשה בכוונה תחילה

את כל הכתוב לעיל אפשר לקבל בטעות כהצדקה לפגיעה ולהרס, עד שנזכרים שמי שמשחק באש יוצא בסוף עם כוויות. ולמרות הביקורת לעיל על מערכת המשפט, היא כן השכילה לכלול התחשבות במניעים ביחס לענישה כמו בדוגמאות של הריגה מול רצח, כוונת זדון או פשעי שנאה. זו בדיוק הסיבה שאנשים מצפים להתנצלות, אשר מבהירה כוונותינו, גם אם פגענו בהם בטעות. אותה התנצלות מראה גם כי אנו מבינים שעשינו טעות ושעלינו לתקן אותה, ובכך מפגינה את כוונתנו להשתפר.

אותה כוונה היא לא רק שאלה של מוסר, אלא גם החוליה האחרונה בשאלת הבחירה החופשית כי היא זו שקובעת במה נבחר. אפשר יהיה להגדיר את כוונותינו בתור סימן על המפה שמראה את היעד אליו בחרנו ללכת, ולכן הוא זה שמכתיב את המסלול שלפנינו. אותו יעד גם קובע עד כמה נהיה מוכנים להשקיע בכדי להגיע אליו, וכמה תמיכה או התנגדות נקבל מאחרים בדרכנו, ובכך גם משפיע על סיכויי ההצלחה שלנו. תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם שומעים את המשפט "העיקר הכוונה".

למרות זאת, כדאי ביחד איתו להיזכר גם במשפט "הדרך לגיהנום סלולה בכוונות טובות", במיוחד לאור העובדה שאין לנו באמת מושג מה תהיה התוצאה של מעשינו. דוגמא מצוינת לכך ניתן לראות בסיפור של ד"ר פרנקנשטיין, אשר ניסה והצליח להחזיר מישהו לחיים, אך למעשיו היו השלכות הרסניות על שניהם. אותו משל הפך למציאות כאשר איינשטיין בעזרת מכתב אחד הפך את תגליותיו לנשק שמאיים על האנושות כולה עד היום, בזמן שכוונתו הייתה בכלל לנצח את היטלר.

לקח נוסף וחשוב לא פחות שניתן ללמוד מהדוגמאות לעיל הוא שגם פרנקנשטיין הבדיוני וגם איינשטיין ההיסטורי עשו כל שביכולתם לתקן את טעויותיהם. את אותו הדבר אפשר לומר על אופנהיימר ורבים אחרים אשר בנו את אותו הנשק. לעומתם היטלר, אשר אותו הם ניסו לעצור, האשים אחרים בתוצאות מעשיו וסירובו להפיק מהן לקחים הוביל למפלתו הן בחייו והן אחרי מותו. איינשטיין עצמו סיכם זאת בצורה הטובה ביותר במשפט "אי שפיות היא לעשות את אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות". אז כן, עלינו לטעות בכדי להצליח, אך באותה מידה גם ללמוד מאותן טעויות וחשוב מכך לתקן אותן.

המטריקס

אם יש מישהו שלא נרדם עד כה ובאמת הצליח לקרוא את כל הכתוב לעיל, הוא בטח שם לב לשתי עובדות בעייתיות בלשון המעטה. הראשונה היא שכשאנו מנסים לשנות את גורלנו יש כמות דיי מטורפת של גורמים שפועלים נגדנו. השניה היא שכל שינוי שברצוננו לעשות מצריך שינוי כלשהו בעצמנו, בין אם זה בגופנו, ברגשות שלנו, בידע שברשותנו, בניסיוננו או באמונותינו. החדשות הטובות הן שאם לא התייאשתם מלקרוא כל כך הרבה אז כנראה שלא תתייאשו מכל משימה קשה אחרת, כמו למשל לשנות את הגורל עצמו.

אז למה באמת מדובר במשימה כל כך קשה? ולמה היא דורשת שינויים בתוכנו?

התשובה לשאלות הללו נמצאת במציאות עצמה, או יותר נכון במה שאנו מגדירים בתור מציאות. אם תתארו לרגע שאתם פטיש, האם תופתעו לגלות שהעולם מסביבכם הפך לערימת מסמרים? ואם ניחנתם ביכולת לחשוב על עצמכם בתור בני אדם, האם תוכלו להנות מאותו עולם? השאלות הללו יכולות להישמע רטוריות, אך הן מתארות בדיוק את הסיבה שבגללה אנו לא מרוצים ממה שאנו רואים במראה ולמה המציאות שמסביבנו נראית כפי שהיא. באותה מידה, אם אחד מהמסמרים עליהם נחתנו בתור פטיש הוא בעצם אצבע של מישהו, התוצאות הבלתי צפויות שיש למעשינו הופכות להרבה יותר הגיוניות.

עכשיו תתארו לעצמכם שבתור אותו פטיש, ניחנתם ביכולת להתפתח עם הזמן ולהפוך ליד שמסוגלת לחוש את מה שהיא אוחזת בו. אותו שינוי שיתחולל בתוככם יוביל לכך שכל העולם, שעד כה היה מלא במסמרים, יתמלא בשלל חפצים אחרים וייראה לכם שונה לחלוטין. גם דוגמא זו כלל לא רטורית, כיוון שהיא מתארת בדיוק את מה שקורה במהלך התבגרותנו מפעוטות לקשישים, ואת תפיסת המציאות שלנו שמשתנה ביחד עם גופנו. בכדי להמחיש יותר טוב את אותה הנקודה, אתם מוזמנים להביא כסף לתינוק ולראות את אכזבתו מהעובדה שאותו כסף לא טעים.

אז כן, מה שאנו מגדירים בתור מציאות זה לא יותר מאשר מטריקס שיצרנו במוחנו, ומה שאנו באמת מנסים לשנות זה את עצמינו. אבל ההפתעה הכי גדולה היא שאותו הדבר נכון גם לגבי שאיפותינו. רוב האנשים יגידו לכם שהם רוצים יותר כסף, אבל כמה מהם רוצים את העבודה הקשה, את ניהול החשבונות או את הקנאה שאותו כסף גורר? ובאותה מידה רבים יגידו שהם מחפשים בני זוג מושלמים, אבל כמה מהם מחפשים את המריבות, הוויתורים, הדאגות והפחדים שמערכת יחסים עם אותם בני זוג תכלול? אם באמת היינו מתחשבים בכל אלה, היינו מתפלאים לא מאחוזי הגירושין או העסקים הקורסים, אלא מהמזוכיזם של אלו שהצליחו. ואם אנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו רוצים, מה הפלא שכל כך קשה להשיג את זה?

Georg_Emanuel_Opiz_Der_Völler_1804

הבחירה הגדולה

אז כעת אתם יודעים שהבחירה החופשית היא לא ההפך מהגורל אלא התוצאה שלו, שהבחירות שלכם הן לא בהכרח שלכם, שעליכם להפגין רצון בשביל ליישם אותן, ושהתוצאות של בחירתכם לא באמת תלויות בכם. כמו כן, כעת אתם יודעים שבכדי להגיע לתוצאה הרצויה עליכם לעשות כמה וכמה בחירות לא נכונות בדרך ולהיות מוכנים לתקן אותן. אך חשוב מכל, כעת אתם יודעים כי המציאות היא רק אשליה ושאפשר לשנות אותה רק אם תשנו את עצמכם. ואם המציאות היא אשליה, תוכלו לדעת אם כל זה באמת נכון רק אם תבדקו בעצמכם.

ובין אם תחליטו לראות את הכתוב כאן כנכון או לא, זו כבר בחירה שלכם.

choice.jpg

חזרה לאסטרולוגיה רפואית