היהלום – מידע כללי, אגדות והאמונה ההודית

מידע כללי והיסטוריית האבן

היהלום מתאפיין במספר תכונות ייחודיות אשר מבדילות בינו לבין שאר אבני החן. הוא הקשיח שבאבני החן עם קשיחות של 10 בסולם מוס, והוא מורכב מאלמנט הפחמן בלבד, האלמנט המרכזי שממנו מורכבים החיים בכדור הארץ. היהלום בצורתו המוכרת ביותר הוא שקוף או ניחן בצבע צהבהב או חום בהיר, ולמרות שקיימים יהלומים בשלל צבעים נדירותם הפכה אותם לבלתי נגישים לרוב הציבור.

לעומת אבני חן אחרות, איכות היהלום נמדדת לא רק בהיעדר מוכלאות אלא גם בהיעדר גוונים שונים, והיהלום המבוקש ביותר בשוק העולמי כמעט ולא ניחן בגוונים כלשהם. עקב שקיפותו כל פגם בולט בו יותר מבאבנים אחרות לכן יש להשתמש ביהלום נקי לעין למטרות רפואיות.

כאשר מדובר ברפואת אבני חן, נחשב כי הצבע משפיע על תכונות האבן ויכולותיה. יהלום “לבן” (שקוף) או בגוון כחלחל נחשב לאבן של ונוס, בזמן שיהלומים בצבעים אחרים לעיתים משמשים כאבנים עבור שאר הכוכבים אך לרוב יקרים ונדירים מדי לשימוש רפואי.

לעומת אבנים צבעוניות הסיבה העיקרית להערצתו של היהלום בימי קדם הייתה קשיחותו והיכולת שלו לשרוט אבנים אחרות ולא להישרט בחזרה. למרות שמוזכר בתנ”ך, היהלום המודרני נהיה זמין רק בתקופת גלות בבל (בסביבות 500 לפנה”ס), וייתכן שלפניו הכוונה הייתה לקוורץ או אבן שקופה אחרת או לאופל. דרגת הקושי הייחודית של היהלום הפכה אותו לסמל עבור מלכים ולוחמים שהאמינו כי הוא בלתי מנוצח, ולאנשי דת ורוח שראו בצלילותו את ניצחון הטהור על הטפל.

תכונות אגדיות ושימושים היסטוריים באבן

במערב היהלום כמו אבנים רבות אחרות הופיע בתקופה ההלניסטית, אך במקום להיחשב לתחליף של קוורץ או אבנים שקופות אחרות מההתחלה נתפס כאבן בפני עצמה, ורוב האגדות התפתחו סביב דרגת הקושי שלו ולא סביב צבעו.

התכונה העיקרית שיוחסה ליהלום הייתה להפוך את בעליו לבלתי מנוצח ואיתן באמונתו. הצלילות של היהלום סימלה את הטוהר האלוהי, והקשיחות שלו את האיתנות לעמוד בפני כל אויב. ההקשר של היהלום לטוהר ולאיתנות הפך אותו לקמע ופופולארי אצל אנשי דת וכמורה כסמל לטוהר אמונתם, ובקרב האצולה אשר ראתה בו סמל לטוהר הדם המלכותי, ולרוב הוא שובץ בכתרים מלכותיים כסמל לכוחו ואמונתו הבלתי מעורערת של המלך.

בין סגולותיו הרפואיות של היהלום, נכללו היכולות לחזק את הגוף ולנצח מחלות, שדים, דיבוקים, קללות וכל סוג אחר של כוחות אפלים. במערב גם נטען כי מדכא תאבון בעת צום ועוזר לחזק את אמונתו של בעליו בזמנים קשים. נחשב גם שעזר לבעליו לראות את האמת ולחתוך לשורש העניין.

למרות שלעיתים שובץ בטבעות נישואין עוד מתקופת הרנסנס, המנהג הנוכחי של שיבוץ יהלומים בטבעת נישואין הופיע אחרי מלחמת העולם השנייה בעקבות מסע פרסום נרחב של חברת דה-בירס. למרות זאת, במזרח היהלום דווקא נחשב למעורר חשק ומגביר הנאה, במיוחד ביחסים מיניים, אם כי לא בהכרח אהבה לכן יכול להוביל גם לבגידות.

האבן לפי האמונה ההודית

באמונה ההודית אבני חן מסוימות משדרות תכונות של אלים המיוצגים על ידי כוכבי הלכת. לפי אותה אמונה, האבנים מקרינות תכונות אשר קשורות לאותם אלים על האדם, ומאפשרות לו להנות מהברכות אותן מביא אותו האל.

באמונה ההודית, היהלום הוא התהוות של נוגה (האל שוקרה) על פני האדמה, או בצורה יותר מדויקת ההתהוות של התכונות אותן מקנה הכוכב לאדם. האל שוקרה הוא מורה של השדים ושל מאגיה בפנתאון ההודי, והוא האל של היופי והאמנות, ההנאות הגופניות ויחסים בינאישיים, ושל כלי רכב וממון. בפנתאון ההודי, הוא אחראי על חוש האסתטיקה ועל ההנאה שלנו, על הדימוי העצמי בנשים ועל מראה ואישיות האישה אצל גברים.

לפי האסטרולוגיה ההודית, הכוכב נוגה הוא סממן לחמשת החושים ולהנאה מהם, ליצירתיות ואמנות, לאהבה ולתשוקה, לכלי רכב, לכסף ולתכשיטים כולל אבני חן.

לפי האסטרולוגיה ההודית, אבן היהלום מתאימה לאדם אשר בהורוסקופ שלו נוגה ממוקם במצב מועיל, ומומלצת במיוחד אם מיקומו חלש בטבלת הלידה כיוון שזהו סממן לבעיות במערכת הרבייה, התמכרויות ורדיפת בצע, או לנתק רגשי ודחף מיני נמוך. עבור אדם אשר אצלו כוכב נוגה ממוקם במקום מזיק בטבלת הלידה, היהלום נחשב למזיק ולא מומלץ בכלל.

בין התכונות המיוחסות ליהלום כאשר מתאים לאדם, נכללים שיפורים מהותיים ביחסים בינאישיים בכלל ויחסים עם נשים בפרט, ביחד עם שיפור בדימוי העצמי ובהכנסות. מעבר לכך, נאמר כי היהלום מגביר את הרגשות, מגביר את התשוקות, מקנה יופי וחינניות, מאזן את התיאבון ואת רמות השומן בגוף, ועוזר לרפא מחלות הקשורות למערכת הרבייה ולנוזלים בגוף.

לעומת זאת, אם האבן לא מתאימה לאדם, נאמר כי היא מסוגלת לגרום לקשיים ביחסים בינאישיים, למחלות, לתאוות בצע ובזבזנות, ולמשוך את האדם להתמכרויות ולבגידות.

לפי אמונתם, אדם אשר רוצה לזכות בברכתו של כוכב נוגה, צריך ללבוש יהלום נקי ונטול פגמים ככל שאפשר ששובץ בתכשיט מאחת המתכות הבאות: זהב לבן, כסף או סגסוגות המשלבות מתכות רבות. התכשיט חייב להיות בנוי כך שהאבן תהיה במגע ישיר עם עור האדם, כך שעגילים פסולים למטרה זו. אם האבן משובצת בטבעת, יש לענוד אותה על אצבע הקמיצה (אצבע הטבעת) ביד ימין לימנים או ביד שמאל לשמאליים ולנשים (עקרות בית, לא נשות קריירה).

לפני ענידת התכשיט בפעם הראשונה, יש לשטוף אותו בחלב פרה טרי ולא מפוסטר (בדתות אברהם הדבר הכי קרוב הוא שמן זית), ולאחר מכן לשטוף במים מנהר הגנגס (או כל מקור אחר בעל סמליות דתית כמו נהר הירדן). את התכשיט יש לענוד בפעם הראשונה ביום שישי שנופל בסמוך לירח מלא, במהלך השעה שמתחילה אחרי עליית החמה.

האבנים החלופיות ליהלום הן: ספיר לבן, טופז לבן, זירקון לבן (לא זירקוניה) וקוורץ.

מידע זה פורסם למטרות חינוכיות בלבד ולא מהווה המלצה רפואית כלשהי.