פרידוט – מידע כללי, אגדות והאמונה ההודית

מידע כללי והיסטוריית האבן

הפרידוט הוא אבן חן נדירה יחסית ממשפחת האוליבין, וניחנת בפורמולה הכימית Mg2SiO4. למרות היותו אבן נדירה יחסית צבעו הירוק צהוב הייחודי משך אליו אנשים מימי קדם ועד התקופה המודרנית. ברוב התרבויות הפרידוט היה מזוהה עם האמרלד וחוקרים משערים כי במכרות האמרלדים המפורסמים של מצרים הפיקו דווקא פרידוטים ולא אמרלדים. אבן נוספת ששמה נקשר לפרידוט היא הטופז, אשר הייתה שם נרדף לפרידוט לפני שגילו את אמריקה ומצאו בה את הטופז המודרני. אפילו מקורו של הפרידוט לא שגרתי, כיוון שנוצר במעמקי האדמה בתהליך הדומה לזה שיוצר יהלומים, אך גם ניתן למצוא אותו בחלל במטאורים.

אבן ייחודית זו הופיעה בקמעות וקישוטים עוד מימי מצרים העתיקה, וכמעט תמיד שובצה בזהב להדגשת יופייה וצבעה. ברוב התרבויות הפרידוט שימש קמע לפוריות ושפע מצד אחד, ומצד שני לרוגע ובינה, כיוון שצבע הזית הייחודי שלו הזכיר את הזיתים אשר שימשו גם למזון וגם לפולחן. אבן הפטדה המוזכרת בתנ”ך הייתה כנראה הפרידוט כפי שאנו מכירים אותו היום.

תכונות אגדיות ושימושים היסטוריים באבן

המקורות הראשוניים של הפרידוט היו האי טופזיוס בים האדום, משם כרו אותה לראשונה המצרים הקדמונים, והרים באזור אפגניסטן, משם כרו אותה הפרסים אשר הפיצו אותה במזרח. עוד מימי קדם היה בלבול רב הן בשם של האבן והן בהקשרה לאמרלד, אם כי השימוש בה החל לפני שהאמרלד נהיה נפוץ ולכן רוב האגדות הקדומות לגביו כנראה התייחסו דווקא לפרידוט.

התכונה העיקרית שיוחסה לפרידוט הייתה האמונה שהוא עוזר לאדם להשיג שפע ופוריות בחייו. הסיבה לכך הייתה צבעו הצהוב ירקרק אשר הזכיר גנים פורחים וזיתים אשר היו אחד היבולים החשובים ביותר בעת העתיקה. הקשר זה הפך את הפרידוט לקמע אהוב במיוחד בקרב סוחרים ורוכלים, אשר האמינו כי ענידתו תביא להצלחה מסחרית וריבוי פרנסה.

למרות שסביב הפרידוט נפוצו אגדות רבות ומגוונות, רובן נקשרו בהמשך לאמרלדים או לאבנים צהובות תחת הכינוי הכללי טופז. הרומאים קראו לפרידוט האמרלד הלילי, כיוון שצבעו לא דהה בהיעדר אור השמש, ואף האמינו כי ניתן לכרות אותו רק בלילה כיוון שאז יהיה בולט יותר לעין. בימי הביניים לעומת זאת, האמינו כי דווקא תחת קרני השמש הפרידוט יחשוף את תכונותיו האגדיות.

בין סגולותיו הרפואיות של הפרידוט, נכללנו היכולת לרפא אסטמה, בעיות שינה ודיכאון. תכונה נוספת שיוחסה לפרידוט הייתה היכולת לשפר את בינתו של בעליו ואפילו לרפא אי שפיות. סגולות רפואיות אלו יוחסו גם לאבקת האבן, וגם לקמעות אשר ענדו על היד או הצוואר לאחר ששובצו בזהב.

האבן לפי האמונה ההודית

באמונה ההודית אבני חן מסוימות משדרות תכונות של אלים המיוצגים על ידי כוכבי הלכת. לפי אותה אמונה, האבנים מקרינות תכונות אשר קשורות לאותם אלים על האדם, ומאפשרות לו להנות מהברכות אותן מביא אותו האל.

באמונה ההודית, הפרידוט הוא התהוות של הכוכב חמה (האל בודה) על פני האדמה, או בצורה יותר מדויקת ההתהוות של התכונות אותן מקנה הכוכב לאדם. אל בודה (למרות הדמיון בשם אין קשר לבודהה של הבודהיזם) הוא הנער הצעיר של הפנתאון ההודי, והוא האל של התקשורת, השכלתנות והצמא לידע, ושל המרדנות והנעורים. בפנתאון ההודי, הוא אחראי על האינטליגנציה ויכולות הדיבור של האדם.

לפי האסטרולוגיה ההודית, כוכב החמה הוא סממן לחמשת החושים ולהנאה מהם, ליצירתיות ואמנות, לאהבה ולתשוקה, לכלי רכב, לכסף ולתכשיטים כולל אבני חן.

לפי האסטרולוגיה ההודית, הפרידוט מתאים לאדם אשר בהורוסקופ שלו כוכב החמה ממוקם במצב מועיל, ומומלצת במיוחד אם מיקומו חלש בטבלת הלידה כיוון שזהו סממן לבעיות זיכרון, קשיי דיבור וגמגום, או לאינטליגנציה נמוכה. עבור אדם אשר אצלו כוכב החמה ממוקם במקום מזיק בטבלת הלידה, הפרידוט נחשב למזיק ולא מומלץ בכלל.

בין התכונות המיוחסות לפרידוט כאשר מתאים לאדם, נכללים שיפורים מהותיים בזיכרון ובבינה, ביחד עם יכולות התקשורת והשכנוע. מעבר לכך, נאמר כי הפרידוט מאזן את הרגשות, מגביר את הסקרנות, עוזר להאט את תהליך ההזדקנות, ועוזר לרפא מחלות מסתוריות וחשוכות מרפא.

לעומת זאת, אם האבן לא מתאימה לאדם, נאמר כי היא מסוגלת לגרום לקשיים בדיבור ולאי הבנות, למחלות, לבעיות זיכרון וריכוז ולמשוך את האדם לרמאות. לפי אמונתם, אדם אשר רוצה לזכות בברכתו של כוכב החמה, צריך ללבוש אמרלד נקי ונטול פגמים ככל שאפשר ששובץ בתכשיט מאחת המתכות הבאות: זהב צהוב, סגסוגות המשלבות מתכות רבות או ברונזה. התכשיט חייב להיות בנוי כך שהאבן תהיה במגע ישיר עם עור האדם, כך שעגילים פסולים למטרה זו. אם האבן משובצת בטבעת, יש לענוד אותה על אצבע הקוטן ביד ימין לימנים או ביד שמאל לשמאליים ולנשים (עקרות בית, לא נשות קריירה).

לפני ענידת התכשיט בפעם הראשונה, יש לשטוף אותו בחלב פרה טרי ולא מפוסטר (בדתות אברהם הדבר הכי קרוב הוא שמן זית), ולאחר מכן לשטוף במים מנהר הגנגס (או כל מקור אחר בעל סמליות דתית כמו נהר הירדן). את התכשיט יש לענוד בפעם הראשונה ביום רביעי שנופל בסמוך לירח מלא, במהלך השעה שמתחילה אחרי עליית החמה.